<h1>ראבי"ה סימן אלף י"ג</h1>
<h2>דף ו:</h2>
בר אבהן ובר אוריין יאה ויאה, קרובי החבר ר' הילל בר יחיאל. הוי שלם מן כדון. נעמו לי מיליך. ויפים חידודיך. וטובים מיין דודיך. היום בא כתבך אלי ובו ביום נתתי לב והשבתי, כי צויתני למהר להשיב. על עסק הדינין לדיינין, פשיטא לי דמצוה כדאמרינן בפרק בתרא דביצה (ל"ו ע"ב) גבי ולא דנין. ומההיא דפ"ק דשבת (י' ע"א) דרב הונא הוה יתיב כולי יומא בדינא עד דחליש ליביה וכו' עד נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית. ואילו היה איסורא לא היו עושים. וכמה מקראות מצינו, שופטים ושוטרים תתן לך (דברים ט"ז) וכתיב (ירמי' כ"א כ"ב) דינו לבוקר משפט וגו'. ולא הזהרנו הקב"ה לעשות עבירות. ואע"ג דאמרינן (סנהדרין ז' ע"ב) ברעות נפשי וכו', אעפ"כ היו הולכין לדין ולא נמנעין. ובאגד' דשמואל אמרינן וסבב (את) [בית אל ו]הגלגל וגו' (ש"א ז' ט"ז) מלמד שהיה הולך מעיר לעיר כדי לדון את ישראל אבל בניו לא הלכו בדרכיו והיו יושבין בבתיהן ודנו כדי להרבות שכר לחזניהם ולסופריהם ונענשו. וכן משמע בבמה בהמה בסופו (שבת נ"ו ע"א). ואהרן מצינו (אדר"נ פי"ב ה"ג) שבכו עליו כל בית ישראל מפני שהיה רודף שלום. דהיינו גם פשרה. ובפ"ק דסנהדרין (ו' ע"ב) משמע שכיון שנתגלה לו הדין שאין לו לבצוע, וחס ושלום אילו היה עבירה מפני גזל ושבועת שוא שלא היינו עושין פשרה ביניהם כיון שהיו מתרצין בפשרה הבעלי דינין. והבאת שלום הוא אחד מן המצות דברים שאדם אוכל מפירותיהם בעה"ז והקרן קיימת לעה"ב (פאה פ"א מ"א). וגבי דינין כתיב (שמות י"ח כ"ג) וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום. הא למדנו שהכל אחד הם. עוד יש ראיות ואין צריך להאריך. והכי פירושו, דיין עד שלא נתגלה לו הדין וחושך עצמו מן הדין כדי לעשות פשרה ביניהן, פורק ממנו ומן בעל דין איבה וספק גזל וספק שבועת שוא אילו יטעה בדין. אבל לאחר שנתגלה לו הדין, יקוב הדין את ההר כדאמרינן בסנהדרין (שם). ואם ח"ו יטעה אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ולא יענש. ששקל הקב"ה קלי עולם כמשה ואהרן ושמואל. ודכוות' אמרינן במשנת היו (בודקין) [מאיימין] בסנהדרין (ל"ז ע"א) ושמא תאמרו מה לנו וכו'. אע"ג דהתם אעדים קאי, נלמד מהעדים לדיינין שיש להם לעסוק להציל עשוק וגזול אם אינם יכולים לפשר לבצע. וכתיב (דהי"ב י"ט ו') ועמכם בדבר המשפט, שמחוייבין בדבר. ודו"ק בסנהדרין ותמצא כדבריי. ומצות עשה היא ושפטו את העם בכל עת (שמות י"ח, כ"ב כ"ו) והיו סומכין כדי לדון דיני קנסות. ומי שלא היה זוכה לסמיכה זה היה מחמת עבירה כגון של בית עלי (שם י"ד ע"א).
